החולים מ'כרמל' מאושפזים במתחם התת קרקעי ברמב'ם והתגובות שלהם לביקור הסטודנטים והסטודנטיות ,היו נלהבות.

נשמעה אור שרעבי סטודנטית בשנה הראשונה : 'החולים הם גם בני אדם שזקוקים לקשר עין מגע ותמיכה, המפגש איתם חידד לי את התחושה שבחרתי במקצוע הנכון'.

המלחמה החדשה מול איראן והחיזבאללה בצפון לא מפסיקה לייצר סיטואציות חדשות ומורכבות. כחלק מהנחיות פיקוד העורף ומיד עם תחילת הקרבות הועברו במבצע מיוחד עשרות חולים ומטופלים שאושפזו בביה'ח כרמל למתחם התת קרקעי הממוגן ברמב'ם.

.
מסבירה ד'ר שרון קמה סגנית מנהל בי'ח 'כרמל': 'נכון שהמתחם התת קרקעי הוא ממוגן ובטוח יותר, אבל עדיין לחולים, הסיטואציה של אשפוז מתחת לאדמה בתוך מתקן סגור ולא מוכר עם קושי לפגוש את בני המשפחה, דאגה לבית ולרחוקים מהם וקשיים מנטליים רבים, היא סיטואציה מאוד מורכבת ולא קלה'.

מוסיפה אור שרעבי בת 23 תושבת חיפה וסטודנטית לרפואה בשנה א' : 'כשפרצה המלחמה, שמענו שהמטופלים הועברו למתחם התת-קרקעי בבית החולים 'רמב'ם', והבנו מיד שהם נמצאים בסיטואציה קשה שבעתיים. המלחמה קשה לכולם, אבל לאלו שנעקרו ממיטתם למתחם ממוגן, כשהמשפחות לא תמיד יכולות להגיע והבדידות גוברת , הקושי הוא עצום.

ההחלטה לבוא ולבקר נבעה מהבנה פשוטה: גם אם עדיין אין לי את הידע הרפואי לרפא אותם, יש לי את היכולת להקשיב. ובימים אלו זה המון. המתחם התת קרקעי ברמב"ם מכיל בתוכו 6 בתי חולים, פרגודים מפרידים בין מחלקות ויוצרים 'חצי פרטיות' בתוך הכאוס. יש שם המון רעש ופעילות, אבל לצד זה ראיתי צוותים רפואיים מיומנים שעובדים ביעילות מדהימה בתוך שגרת החירום. בתור מטופלים זו חוויה לא פשוטה, אין הרבה פרטיות, יש המון רעש, קשה לישון'.

אור, יחד עם מיעאר תורכי ואיתי וואדס גם הם סטודנטים שנה א' ,בליווי גלית רטנר מנהלת השירות ובליווי הצוות הרפואי והמקצועי עברו בין מיטות המאושפזים בחניון הממוגן שאלו והקשיבו.

מספרת אור שרעבי: 'המפגש הזה, דווקא כמתנדבת ולא בתפקיד סטודנטית לרפואה היה משמעותי עבורי מאוד. הוא חיזק אצלי את ההבנה שאדם זקוק להרבה יותר מטיפול רפואי –.הוא זקוק לקשר עין, למגע אנושי, לתחושה שרואים אותו. כמו שכתבה לאה גולדברג: 'מה בסך הכל אדם צריך ? לפחות אדם אחד אחר'.


ד'ר שרון קמה מספרת כי לאור הצלחת הפרויקט, בביה'ח ובאוניברסיטה, כבר נערכים לקבלה של קבוצות סטודנטים נוספות שיגיעו ויבקרו את המאושפזים במתחמם התת קרקעי.

אור שרעבי שהתרגשה מאוד מהמפגש המיוחד עם המאושפזים מסכמת: 'החוויה הזו חידדה לי איזה סוג של רופאה אני רוצה להיות: כזו שמצליחה לראות האדם שמאחורי המחלה, גם בתנאים הכי קשים ומאתגרים. אני מאחלת לעצמי שאשמור תמיד על הסקרנות ועל הלב הפתוח שהיו לי בביקורים האלו, ושלא אפסיק לראות את המטופלים בגובה העיניים. למאושפזים היקרים, אני מאחלת קודם כל בריאות שלמה וחזרה מהירה לשגרה, לביתם המוכר ולשקט שלהם. הלוואי שנדע ימים רגועים יותר, שבהם המפגשים בינינו יהיו רק במחלקות מוארות ומעל לפני האדמה'.


(אלי דדון דובר בי'ח 'כרמל')