זהו ספרו הראשון של יואב כהן אשר מעיד על עצמו: 'הספר 'מדינה צפה' שואב מניסיוני ומחוויותיי בשמאל ובימין הישראלי. גדלתי בשמאל, אפילו השמאל הקיצוני, והוא מוכר לי היטב. לימין התוודעתי בשלב מאוחר יותר בחיי, רק אחרי האינתיפאדה השנייה. בהמשך גם הצלחתי להתקרב ליהדות ואפילו חדרתי , באומץ רב יש לציין, לכולל ולמדתי להיות יהודי'.

מוסיף יואב כהן: 'לסיפורי החורבן יש ממד טראגי בולט, כצפוי, אך שזורים בהם גם אהבת אדם, הומור בריא והיכרות מעמיקה עם עולמן הפנימי של הנפשות הפועלות, לצד ביקורת חברתית ותרבותית נוקבת. מדובר בספר חובה לכל מי שמתעניין באקטואליה הישראלית, לכל מי שאכפת לו מהמדינה ומאזרחיה ולכל מי ששואל שאלות קיומיות, שהתחדדו ביתר שאת לאחר השבעה באוקטובר. הספר משרטט בצורה מוחשית ביותר כמה תסריטים קיצוניים שכבר לא נראים מופרכים כל כך לאור המציאות שבה אנו חיים.


"הספר 'מדינה צפה' שואב מניסיוני ומחוויותיי בשמאל ובימין הישראלי. גדלתי בשמאל, אפילו השמאל הקיצוני (שלום עכשיו ומצפן נחשבו בשנות ה-70 וה-80 לשמאל קיצוני) והוא מוכר לי היטב. לימין התוודעתי בשלב מאוחר יותר בחיי, רק אחרי האינתיפאדה השנייה. בהמשך גם הצלחתי להתקרב ליהדות ואפילו חדרתי – באומץ רב יש לציין – לכולל ולמדתי להיות יהודי. מכיוון שגדלתי בסביבה אנטי-דתית ואנטי-יהודית מאוד, זה היה חשוב לריפוי הנפש שלי, אבל לא התמדתי בכך מכיוון שמהרגע הראשון, לימוד גמרא נראה לי עיסוק מופרע לגמרי. בנוסף, הגעתי למסקנה שהיהדות הרבנית עיקְרה לחלוטין את חוויית האמונה המקורית, המופלאה, של נביאי ישראל ושל אבות האומה כמו אברהם, יעקב ומשה רבינו. כל מה שנשאר מחוויה זו הוא קליפה מסכנה, ללא אמונה וללא אלוהים, אבל עם רבנים וטקסים מרובים שנעשים בהיסח הדעת ואינם משפיעים על הנפש המודרנית".

הסיפור שנושא את שם הספר, "מדינה צפה", משקף את הפוליטיקה הישראלית ומותח אותה עד הקצה ואולי זו הדרך הנאותה לתאר את הספר הזה – הוא כולו "עד הסוף": החל בקצב המסחרר של האירועים ובדמיון השופע, עבור בחשיפת נפשן של הדמויות הפועלות והיחסים ביניהן וכלה בתיאור החריף של הפוליטיקה והפוליטיקאים מימין ומשמאל הכל מוצג בצורה מפוכחת וחדה כתער.

סיפורי הבית השלישי מתארים מהפכה דתית ואת השלכותיה על החברה הישראלית ועל התרבות המערבית כולה. המהפכה, שמתרחשת באלימות חסרת רסן, מסתיימת בהקמת תאוקרטיה ישראלית שמיישמת את ההלכה כלשונה. הסיפור "כיווץ גלויות" הוא תיאור גרוטסקי של המציאות החדשה, ולעומתו הסיפור "צופיה" מציג תיאור כמעט פיוטי של אישה שמצילה את המדינה מחרם עולמי בזכות אמונתה העמוקה.

ראוי לציון מיוחד הוא הסיפור "קורבן שבועות", שמציג תיאור ראשון, חדשני מאוד אבל מציאותי לגמרי, של בית המקדש השלישי. הסיפור חודר לליבן של הדמויות ומתאר ביד בוטחת את המפגש הגורלי שבין קדושה אלוהית והטבע האנושי. הסיפור השמיני והאחרון מציע רעיונות יצירתיים, רעננים ובחלקם אף מפתיעים לתיקון החברה הישראלית כך שנחיה במציאות בריאה, הגיונית ומאוזנת.

מדובר בספר חובה לכל מי שמתעניין באקטואליה הישראלית, לכל מי שאכפת לו מהמדינה ומאזרחיה ולכל מי ששואל שאלות כגון "מה יהיה איתנו?" ו"לאן כל זה הולך?" שאלות קיומיות אלה התחדדו ביתר שאת לאחר שבעה באוקטובר, כשהספר "מדינה צפה" משרטט בצורה מוחשית ביותר כמה תסריטים קיצוניים שכבר לא נראים מופרכים כל כך לאור המציאות שבה אנו חיים.

יואב כהן, העוסק בתרגום ובעריכה יותר מ-20 שנה, הוא אדם סקרן ונהנה מאוד ללמוד דברים חדשים. הוא מעולם לא הגביל את עצמו לתחום ספציפי של תרגום ועריכה. "כתוצאה מכך אני נפגש עם מנעד רחב ביותר של טקסטים מכל תחומי האקדמיה. כמו כן, לאורך השנים ולפני שהגעתי לעיסוקי כמתרגם ועורך עצמאי, עבדתי במגוון רחב של תחומים כולל חקלאות, תיירות ואקדמיה (כמתרגל, מרצה ועוזר מחקר). בשנים האחרונות אימצתי את ההיסטוריה של התרבות המערבית כתחביב, ובייחוד חקר מלחמת העולם הראשונה. ניסיון החיים העשיר וההשכלה הרחבה שלי מתבטאים ביכולת לכתוב בצורה משכנעת מנקודות מבט שונות ועל מגוון נושאים", הוא מסביר.

לדבריו ניתן לראות כמעט בכל סיפור עקבות של ניסיון חיים רחב זה. כך למשל, הסיפור "ביר צרכן" משלב ידע בשפה ותרבות הערבית, היסטוריה של האסלאם ואסכטולוגיה נוצרית ויהודית. מי שמכיר את התחומים האלה יפיק הנאה נוספת מקריאת הסיפור. הסיפור "מדינה צפה" הוא דימוי הולם, בעיניו, לחוויית הגלות ההיסטורית של העם היהודי (לפחות בארצות אשכנז) בו יהודים נדרשו להיות יוצאים מן הכלל כדי לשרוד, והוויכוחים המופיעים בסיפור הזה בין מדע לאמונה ובין תיאוריה לאמפיריציזם אינם חדשים, כמובן. הסיפור "נהפוך הוא" מתבסס על ההיסטוריה של מהפכות בעולם ובייחוד הניסיונות של לנין והיטלר אבל גם אלו של איראן ושל האחים המוסלמים במצרים. נאום ההפיכה מתבסס הן על נאומים קודמים והן על הנקודות שחשוב לגעת בהן בנאומים כאלה.

"צופיה" מתבסס על ידע בארכיאולוגיה בכלל ועל חפירות הר הבית בפרט ועל המיתוס המוכר של ארון הברית האבוד. הוויכוח בין הארכיאולוגים על אמיתות הסיפור המקראי הוא ויכוח שקיים במציאות ושטרם הוכרע. הסיפור האחרון משלב רעיונות רבים מתחומי מדע שונים ובייחוד מהפסיכולוגיה ההתפתחותית והחברתית אבל גם חינוך, סוציולוגיה, כלכלה ומדע המדינה. יואב: "הרעיון של יהדות כתרבות אינו חדש ומתבסס על ספרו המרתק של שמואל רוזנר, "היהודים: 7 שאלות נפוצות". מדד האושר הוא רעיון שהומצא במדינת בוטאן, ופשוט התאמתי אותו לישראל. ההתייחסות ל'יד ושם' נובעת לא מניסיוני האישי, אלא מהערה של חוקר שואה שעבדתי איתו, שציין שאף אחד לא מוכן לחקור את פשעי היהודים נגד יהודים במלחמה, כלומר את שיתוף הפעולה של יהודים עם הנאצים. זו בעיה קשה גם כיום והגיע הזמן, לדעתי, להתמודד עם התופעה הזו".


תשע שנים ארכה כתיבת הספר. למען הדיוק משנת 2015 ועד שנת 2024, אין מסר נפרד לכל סיפור, אבל יש מסר כללי של הספר, שהוא התובנה שלו לגבי הציבוריות הישראלית והחיים בכלל: האסונות הגדולים בהיסטוריה וגם בחיים האישיים שלנו מתרחשים כשאנו נצמדים לגישות קיצוניות וחד-צדדיות.

יואב כהן : 'הסיפורים נועדו להמחיש לאן גישה קיצונית עלולה להוביל אותנו, לא משנה אם היא שמאלנית או ימנית. זה נדוש, אבל שביל הזהב נמצא באמצע והתרבות שלנו (לא רק ישראל) איבדה את האמצע. 'מדינה צפה' נכתב כמעין סיכום של המסע האישי שלי בפוליטיקה הישראלית, שהתחיל בשמאל הישראלי וכלל תמיכה נלהבת ביצחק רבין ובהסכמי אוסלו.

התפכחות כואבת מאשליות השמאל גרמה לי להצטרף, בתחילת שנות האלפיים, לתנועת 'מנהיגות יהודית' בראשות משה פייגלין, שם נדהמתי לגלות שאין הבדל משמעותי בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני. מכאן הגעתי לתובנה שלפיה אין לנו בעיות פוליטיות אלא בעיות רגשיות, אישיות, שרובנו מתקשים לזהות, להבין ולפתור. גם בשמאל וגם בימין ראיתי אנשים שפועלים ללא לאות על מנת להגשים תסריטים משיחיים בלי לחשוב על ההשלכות ההרסניות האפשריות של תסריטים אלה. בספרי ניסיתי להציג באופן סיפורי חלק מהשלכות אלו, בצורתן הקיצונית ביותר, הן מהצד השמאלי הן מהצד הימני, בתקווה שזה יעזור לנו לפסוע צעד אחורה ולשקול מחדש את מחשבותינו ואת מעשינו. בינתיים, מעט הפידבקים שקיבלתי הם שהסיפורים כל כך אמיתיים ותמונת החורבן העולה מהם כל כך מוחשית, שהקריאה בספר ממש מאתגרת".

יואב כהן הוא 'צבר' שנולד בחורף 1967, אבל בקיץ המשפחה כבר נסעה לארצות הברית ללימודי הדוקטורט של אביו, הגיאוגרף יהושע כהן ז'ל, כך שהוא גדל בארצות הברית להורים ישראלים. השפה הראשונה שהוא למד לקרוא ולכתוב בה הייתה דווקא אנגלית, ושפה זו דבקה בו גם כאשר משפחתו חזרה לארץ בכיתה ד'. "נאלצתי ללמוד עברית מאפס והתקשיתי מאוד עם שפה זו.

באותו זמן התחילו ללמד ערבית מדוברת בבתי הספר בישראל, ודווקא לשפה זו התחברתי מאוד והמשכתי בלימודי ערבית עד סוף התיכון וגם בצבא. רוב השנים המשכתי לקרוא אנגלית להנאתי, ועברית קראתי רק לצרכי לימודים. רק בשנים האחרונות התפייסתי עם השפה העברית ואפילו התחלתי ליהנות מהכתיבה בשפה זו", הוא מספר.


החוויות המעצבות ביותר עבורו היו קריאת הספר "שוגון" של ג'יימס קלאוול, שבו פגש לראשונה את הרעיונות של זן-בודהיזם שעיצבו את חייו, החיים בקיבוץ, שהיו ניסיון שלא צלח לבנות קהילת זן שיתופית, החזרה לעיר והלימודים באוניברסיטה ובייחוד המפגש עם אשתו, המלחינה מרב כהן־הדר, שדרכה התחבר לעם היהודי ולאמונה באלוהים.

לאחר שחרורו מהשירות הצבאי הוא הצטרף לגרעין שביקש להקים קיבוץ על בסיס הזן בודהיזם. 'זו הייתה חוויה מעניינת מאוד שנמשכה כעשור. בתקופה זו למדתי דברים רבים על עצמי ועל העולם, ואחד מהם היה ההבנה שרעיון הקיבוץ הוא אומנם ראוי ואפילו נפלא, אבל פשוט לא מתאים לי. בקיבוץ למדתי על הקשר בין הגוף לנפש ועל הקשר בין דימוי פיזי לדימוי נפשי. התחלתי להכיר את הגוף שלי ולעבוד איתו בדרכים שונות. לאט־לאט הזדקפתי ונפתחתי, פיזית ונפשית. כמו כן, התנסיתי במדיטציה אך לא התמדתי בפרקטיקה זו בשלב זה של חיי'.

בתום תקופה זו הוא חזר לירושלים בניסיון נואש למצוא שני דברים חשובים מאוד עבורו: את עצמו ואת האישה שלו. 'התברר ששני דברים אלה היו ממש קשורים זה בזה, וכשמצאתי את האחת והיחידה שלי הבנתי שמצאתי גם את עצמי.

חיי הזוגיות והנישואין שלנו הניבו עבורנו אין־ספור הפתעות, רבות מהן לא נעימות כלל. חווינו את שלב ההתאהבות, ומשם המשכנו בבלי דעת לשלב מאבקי הכוח שהלכו והחריפו עם הזמן.בזכות כמה ספרים משמעותיים חיי וחיי אשתי השתנו לחלוטין. אני מתכוון לספרים 'הורים מרעילים' מאת ד'ר סוזאן פורווארד, וסדרת הספרים של ד'ר הארוויל הנדריקס, הספרים 'לשמור על האהבה הזאת' ו'מוצאים אהבה – מדריך לזוגות'. יואב: "הספר 'הורים מרעילים' הראה לנו שהסבל שאנו חווים בחיינו בכלל ובחיי הזוגיות בפרט אינו גזֵרה משמיים, אלא תוצאה של ההורות הרעילה שחווינו.

ד"ר פורווארד נותנת כלים מצוינים להבנת הבעיה ולהתמודדות איתה. כמעט כולנו חווים מידה מסוימת של הורות רעילה, ולכן כמעט כולנו סובלים מפצעים רגשיים בתחומים שונים, כך מסביר ד"ר הנדריקס בספריו. היופי בספריו הוא שהם מעניקים כלים מעשיים ופשוטים שמאפשרים לרפא את פצעינו הרגשיים בעזרת ריפוי פצעי הילדות של בן או בת הזוג שלנו, וכך לחזור לשלמותנו המקורית. עם הזמן, לאט ובשיטתיות, ריפאנו חלק ניכר מהפצעים הרגשיים החמורים שנגרמו לנו בילדותנו".


כתיבת הספר "מדינה צפה" והוצאתו לאור מהווים עבורו חזרה למעגל החיים וגם מעין 'יציאה מהארון', מכיוון שבבית שבו גדל היה תחום היצירה והאמנות בעייתי מאוד. "התברר לי שיש במשפחה שלי טראומה קשה בתחום היצירה, שחוזרת כמה דורות אחורה. בנוסף הבנתי שכאשר חוסמים את היצירתיות של ילדים, שהם אמנים מטבעם, הם עלולים להפוך למפלצות בבגרותם, בייחוד אם הם בעלי עוצמה נפשית גדולה. נזקקתי לשנים רבות להתגבר על המחסומים הנפשיים שהציבה בפניי ההורות הרעילה שחוויתי ושמנעה ממני להגשים את עצמי כיוצר", הוא מוסיף.

לסיום הוא מגלה כי חשב לכתוב ספר שיהיה מעין מדריך לתיקון העולם ואפילו התחיל בכתיבתו, "אבל עם הזמן הבנתי שאם אצליח אי פעם לתקן משהו בעולם הזה, כנראה שיהיה זה רק את עצמי, וגם זה לא בטוח. לפיכך, אימצתי בינתיים את אמירתו של מהטמה גנדי – מי שרוצה לראות שינוי בעולם צריך להתחיל בעצמו – וזה מה שאני עושה כיום. אני עוסק במלאכת תיקון העצמי, ואמשיך לעשות זאת עד שאתקן את כולי ואגיע לנירוואנה".

www.medinatzafa.com

ליואב כהן אפשר לפנות במייל

joabcohennauthor@fastmail.com