) |
| עו'ד רן (רני) פינגרר. צילום משה כהן |
במרכז התיק עמדו יורשים שחתמו על הסכם לרכישת חלקי הנכדים בעיזבון.
המנגנון שנבחר בזמנו (בעת שהצדדים היו מיוצגים בידי עו"ד אחרים) היה הערכת נכסי מקרקעין בשמאות לפי "תקן 19" – תקן המקובל בבנקים.
לאחר קבלת השומות, ניסו הנכדים "לסגת" מההסכם בטענות שונות, ביניהן – טעות ו"טעות יסודית" שגרמה להערכת הנכסים בחסר.
בית המשפט, בפסק דין מנומק של השופטת לירון זרבל-קדשאי, קיבל את טענות עו"ד פינגרר (דחה את כל טענות הנכדים) וקבע:
1. ייצוג משפטי הוא קריטי: צד שהיה מיוצג בעת חתימת ההסכם יתקשה מאוד לטעון שלא הבין על מה חתם.
2. נטל ההוכחה: מי שטוען ל"טעות" בשווי שוק חייב להביא ראיות, חוות דעת נגדיות ולחקור את השמאי. טענות בעלמא לא יספיקו.
3. סופיות הדיון: הסכם פירוק שיתוף אינו "טיוטה" – למרות שנכתב בכתב יד - ואינו ניתן לביטול חד-צדדי רק כי התוצאה הכלכלית פחות משתלמת זה שצד לו קיווה לה.