מאות אלפי ישראלים חזרו בשנתיים האחרונות ממילואים או משירות מבצעי. רובם חזרו לחיים, לעבודה, למשפחה. אבל חלקם חזרו עם משהו כבד יותר שלא תמיד רואים מבחוץ כמו שינה שלא באה, דריכות שלא מרפה, עצבנות, הסתגרות. ולפעמים, גם ניסיון שקט להשתיק את זה. כוס לפני השינה. ספייס בסוף היום. משהו שיעזור לעבור את הלילה.

ואני רוצה להגיד כבר עכשיו משהו חשוב, זה לא אומר שהם חלשים. אדם שחזר מלחימה ומתקשה לישון לא סובל מחולשת אופי. הוא נושא משהו כבד, לבד. והחומר, בהתחלה, פשוט עוזר. הוא באמת עוזר. זו בדיוק הסיבה שקשה לזהות מתי הוא הפסיק להיות פתרון והפך לבעיה.
אז קודם כל, לא כל קושי הוא פוסט-טראומה, ולא כל שימוש הוא התמכרות.

בשבועות הראשונים, העצה שלי למשפחות היא הכי פשוטה שיש – פשוט תהיו שם. לא ללחוץ לדבר, לא לפרש כל שינוי כהפרעה נפשית, לא למהר לתקן. אדם שחזר מהשדה צריך קודם כל להרגיש בטוח. שיש סביבו אנשים שאפשר לסמוך עליהם, ושגרה שמחזיקה אותו. לפעמים הנוכחות השקטה הזו שווה יותר מכל עצה.

מתי מתחילים לשים לב יותר?אם אחרי כמה שבועות הקושי לא מרפה, יש כמה דברים ששווה להסתכל עליהם. האם הוא נמנע ממפגשים עם אנשים? ישן מעט מדי, או שוקע בשינה רוב היום? מתפרץ בקלות? איבד עניין בדברים שפעם אהב? והאם החומר, אלכוהול, קנאביס, הפך להיות הדרך הקבועה שלו "להירגע"?

כאן חשוב להבין משהו על החומר עצמו. הוא לא פותר את המצוקה. לרגע הוא מרגיע את החרדה, את המתח, את הזיכרונות. אבל בטווח הארוך הוא דווקא מעמיק את הפגיעה בשינה, במצב הרוח, וביכולת להתמודד עם הטראומה עצמה. במקום לגעת בכאב, הוא רק דוחה אותו וגם מגדיל אותו.

סימנים שכבר לא כדאי להמתין איתם: אם הוא שותה או משתמש כמעט מדי יום. אם הכמויות הולכות וגדלות. אם קשה לו לתפקד בעבודה או בבית. אם אתם, בני המשפחה, מתחילים "ללכת על ביצים" סביבו. ואם הוא אומר, במילים שלו, שהוא חייב לשתות או לעשן כדי לעבור את היום, או כדי להירדם בלילה.

מה עושים עם זה?


פונים לייעוץ מקצועי. זו ההכוונה הכי בטוחה שאני יכולה לתת. כי כל מקרה שונה, והמשפחה זקוקה לליווי כדי להתנהל נכון, איך לגשת, מה להגיד, ומתי. וחשוב לדעת, פנייה לאיש מקצוע לא אומרת שמחר הוא נכנס לאשפוז או לתהליך גמילה. הרבה פעמים שיחת ייעוץ אחת מספיקה כדי להבין במה בעצם מדובר: תגובה טבעית לטראומה, קושי רגשי שדורש ליווי, או תחילתו של דפוס התמכרות שעדיף לטפל בו מוקדם, כמה שיותר מוקדם.
כי בסוף, זה מה שאנחנו רואים כל יום בשבטיא, שהתמכרות היא לרוב לא הבעיה עצמה. היא ניסיון להתמודד עם כאב עמוק יותר. אנחנו עובדים בגישה מוכוונת טראומה, מתוך ההבנה הזו בדיוק. ולאחרונה אף הכיר אגף השיקום במשרד הביטחון במרכז כמסגרת טיפולית ייעודית עבור פצועי ופצועות צה"ל המתמודדים עם התמכרות לצד טראומה ו-PTSD.

המסר החשוב ביותר למשפחות הוא פשוט: אל תחכו למשבר הגדול. אם משהו מדאיג אתכם התייעצות מוקדמת יכולה לעשות את כל ההבדל. כי לפעמים, הדבר שנראה כמו "הוא רק צריך להירגע" הוא בדיוק הרגע שבו כדאי להושיט יד.

(רוני הרש)