) |
| אולגה שניידר. צילום: דוברות 'כללית' |
פידא יאסין, עובדת סוציאלית בהתפתחות הילד של 'כללית' בשפרעם, מחוז חיפה וגליל מערבי, מזכירה שדווקא, בסיטואציה בה הילד לא מוצא את הנעל בבוקר, הורה שמנסה להישאר רגוע כשהקפה נשפך, ובדיונים הבלתי נגמרים על סנדוויץ, נרקמים הקשרים המשמעותיים ביותר. לדבריה, הדינמיקה הביתית, עם כל הכאוס והקסם שבה, היא המקום שבו נבנה החוסן הרגשי. הבית הוא לא רק מקום מגורים הוא בית ספר קטן לאהבה, להקשבה ולסבלנות. יום המשפחה הוא תזכורת לכך שההתפתחות הרגשית והפיסית של הילדים מתרחשת לא באירועים חגיגיים, אלא בשגרה.
הילד מושפע מהתנהגות הוריו.
הדינמיקה בבית משפיעה באופן ישיר על הוויסות הרגשי של הילדים. ריב תדיר בין הורים, דיכאון או חרדה אצל אחד מהם, או מציאות משפחתית מורכבת, כל אלה עלולים לבוא לידי ביטוי בהתנהגות מופנמת, ילד שנוטה להתפרצויות זעם, פחות פנוי למשחק או מרוחק רגשית.
מסבירה פידא יאסין: 'חשוב לראות עד כמה ההורים מותאמים לצרכים הרגשיים והפיזיים של הילד.נוכחות אמיתית וזמן איכות אפילו קצר, עשויים להשפיע לטובה באופן משמעותי. הורה שאינו פנוי רגשית, שאינו מכיל או שאינו "רואה" את הילד, משפיע עליו גם אם אינו מתכוון לכך'.
הילד אינו איטי, הוא פשוט ילד. לא פעם הורים מפרשים התנהגות כ'איטיות' או 'חסרות גבולות', אך בגילאי לידה עד שש, לילדים קצב טבעי משלהם. השאלה איננה כמה מהר הם מגיבים, אלא עד כמה הם מרגישים בטוחים להביע רגשות, תסכולים ומחשבות.
הילד הוא 'ראי' של ההורים, לכן ברוב המקרים הטיפול בהתפתחות הילד הוא דיאדי, טיפול משולב הורה וילד, מתוך הבנה ששינוי בבית משפיע ישירות על עולמו של הילד. במקרה של ילד בן ארבע שישן עם הוריו. החרדה של האם מהפרדה חיזקה את התלות והגבילה את עצמאותו. כאשר נעשה תהליך הדרגתי של מעבר לחדר משלו, נפתח עבורו מרחב חדש, הוא נעשה עצמאי יותר, פנוי למשחק ומשוחרר מתלות שעיכבה אותו. שינוי קטן בבית יצר שינוי גדול אצל הילד.
הורות היא נוכחות, לא שלמות. הורות איננה פרויקט של מצוינות אלא תהליך של נוכחות. זמן איכות לא חייב להיות חופשה יקרה, לעיתים משחק פשוט בסלון הוא הרגע המשמעותי ביותר, כל עוד ההורה באמת שם.חשוב 'לראות' את הילד, לשים לב להצלחות הקטנות ולתסכולים, ולאפשר מקום לרגשות. פריקת רגשות איננה דרמה, היא חלק מתהליך ההתפתחות. כאשר הולכים עם הילד בקצב שלו, הבית כולו נעשה רגוע יותר. בסופו של דבר, כשההורים רואים את הילד, הוא מתחיל לראות את עצמו.
מוסיפה אולגה שניידר דיאטנית קלינית 'בכללית': 'מחקרים מצביעים על קשר בין לפחות חמש ארוחות משפחתיות בשבוע לבין הפחתה בהפרעות אכילה, שיפור בדימוי גוף ואף הצלחה לימודית. ילדים לומדים לאכול מתוך התבוננות. כאשר רוב הארוחות מתקיימות במסגרות חינוכיות, ההשפעה מגיעה מהחברים. הארוחה המשפחתית מחזירה את ההובלה להורים ומייצרת דוגמה אישית יומיומית.
תזונה משפחתית בריאה אינה דורשת שלמות. אין צורך להפריד בין 'אוכל מבוגרים' ל"אוכל לילדים', כולם אוכלים מאותו שולחן. גם ארוחה פשוטה או "נשנוש" יכולים להיחשב ארוחה לגיטימית כשהם מוגדרים כחלק משגרת אכילה מסודרת. ישיבה משותפת לפחות פעמיים-שלוש בשבוע, ללא מסכים, יוצרת טקס קטן שמחזק את הקשר.
שיתוף הילדים בבישול מגביר חשיפה למזונות חדשים ומעודד פתיחות. מטבח מאורגן עם ירקות חתוכים מראש, ירקות קפואים ומנות "תבנית אחת" הופך את השגרה לפשוטה יותר. ובעיקר, דוגמה אישית. ההורה אינו צריך להיות מושלם, אלא להראות תהליך. ההורים מחליטים מה ומתי מגישים, והילד מחליט כמה לאכול ולאילו טעמים הוא נמשך. למעשה, השליטה כאשר עוברת לידי הילד הוא יפתח הרגלי תזונה בריאים יותר.
ביום המשפחה הזה, אולי לא נזכור את התמונה המושלמת, אבל בהחלט נזכור את הרגעים הקטנים. אלה שמתרחשים בסלון, במטבח, וברגעים שלפני השינה. המשפחה היא לא רק מסגרת, היא המקום הטבעי שבו נבנים ביטחון, עצמאות ואהבה.
)
)