בימים שבהם השגרה מתערערת והמציאות הביטחונית מכתיבה קצב אחר, מערכת הבריאות בקהילה נדרשת להמשיך לפעול כמעט ללא הפסקה. לצד ההתמודדות עם אזעקות, עומסים וחרדה גוברת, נמשך הצורך לתת מענה רפואי מדויק, זמין ואנושי כזה שלא דוחה בדיקות חיוניות, לא מוותר על טיפול ולא משאיר מטופלים מאחור.


בתוך המציאות הזו פועלת מרפאת 'בונן' של 'כללית' בחיפה, שהפכה בחודשים האחרונים להרבה יותר ממוסד רפואי והפכה לבית ולעוגן עבור 9,700 מטופלים. עם תחילת המלחמה, המרפאה החלה לארח צוותים ומטופלים ממרפאות נוספות באזור אשר נאלצו להיסגר. בשל כך היא הרחיבה את היקף הפעילות והצליחה לתת מענה רחב ומותאם למציאות המשתנה.

ד"ר טלי לבנשטיין מנהלת המרפאה, מתארת את האתגרים שבחזית הרפואית, את הטיפול בחרדה שלא כתובה בתיק הרפואי, ואת החשיבות של שמירה על רצף טיפולי גם כשהשגרה מתערערת. לדבריה: 'המעבר לשגרת חירום היה מהיר מאוד כי אנחנו מתורגלים. חיזקנו את המענה הדיגיטלי והטלפוני, אבל הדגש המרכזי שלנו נשאר על הרפואה הפרונטלית. אין תחליף למפגש האישי, לעין שבוחנת לא רק את המדדים, אלא גם את הנפש'.


חג הפסח, המסמל חירות, תקווה והתחדשות, מקבל השנה משמעות אחרת. עבור צוותי הרפואה במחוז חיפה וגליל מערבי של כללית, האתגר הוא לא רק להמשיך קדימה אלא לשמור על שגרה רפואית בתוך מציאות מורכבת. ד"ר לבנשטיין מוצאת את עצמה מנהלת לא רק מרפאה גדולה אלא גם מערך של חוסן אישי, צוותי וקהילתי.

המרפאה, המונה 9,700 מטופלים, פועלת באמצעות צוות רב מקצועי הכולל שמונה רופאי משפחה, רופאת ילדים, דיאטנית, עובדת סוציאלית, שירותי סיעוד, בית מרקחת ושירותים אדמיניסטרטיביים.העבודה נשענת על שיתוף פעולה הדוק בין כלל הגורמים, במטרה להבטיח זמינות גבוהה ורצף טיפולי איכותי גם בתנאים משתנים.


מוסיפה ד'ר טלי לבנשטיין: 'המעבר לשגרת חירום היה מהיר ודינמי. הצוות, שמורגל לתרחישים מסוג זה, נדרש לבצע התאמות תוך כדי תנועה הן ברמה התפעולית והן ברמה הרגשית.לצד הרחבת הפעילות וקליטת מטופלים נוספים, העבודה מתקיימת תחת אזעקות ואי ודאות מתמשכת. בתחילת התקופה נרשמה ירידה בהגעת מטופלים, אך בהמשך נראית חזרה הדרגתית לשגרה.


אחד האתגרים המרכזיים הוא שמירה על רצף טיפולי. יש דגש ברור על המשך הגעה לבדיקות ומעקבים והצוות פועל באופן יזום מול המטופלים, מזכיר, מנחה ובודק מה חסר בכל מפגש.לצד זאת, שירותי אונליין וייעוץ מרחוק הפכו לכלי משמעותי, אך אינם מחליפים את המפגש הרפואי הישיר. הסיכון המרכזי, לדבריה, הוא הזנחת מחלות כרוניות והפסקת טיפול תרופתי.

המלחמה ניכרת היטב גם בפרופיל הפניות. אנחנו רואים עלייה ברורה בפניות סביב חרדה, מתח ומצוקה רגשית. אחד המקרים שנחרטו בזיכרוני ממחיש זאת היטב. מטופלת מבוגרת שנפלה בדרכה למרחב מוגן, הגיעה למרפאה כשהיא נסערת וחוששת להישאר לבד. מטופלת אחרת סיפרה כי היא נמנעת מלקחת כדור שינה מחשש שלא תתעורר בזמן אזעקה. אלה רגעים שממחישים עד כמה הפחד נוכח ועד כמה המטופלים זקוקים גם לליווי אנושי ולא רק רפואי.


גם הצוותים עצמם מתמודדים עם מציאות מורכבת, הגעה לעבודה תחת איום, דאגה למשפחה ואתגרים אישיים. למרות זאת ניכרת מחויבות גבוהה ושיתוף פעולה מלא. יש כאן צוות מגובש עם תמיכה הדדית והבנה עמוקה של הצרכים אחד של השני. התקופה הזו חידדה עבורה את תפקידו הרחב של רופא המשפחה. זה כבר לא רק טיפול רפואי. אנחנו הופכים לדמות מלווה, מרגיעה ותומכת'.

ד'ר ארז ליבל מנהל מחוז חיפה וגליל מערבי ב'כללית', מדגיש כי גם בתקופה של מלחמה וחוסר ודאות, המחוז פועל לשמירה על רצף טיפולי רחב ואיכותי עבור המטופלים, לצד התאמות מתמשכות למציאות הביטחונית.לדבריו, המענה נשען על שילוב בין פעילות פרונטלית רחבה במרפאות ממוגנות, הרחבת שירותים דיגיטליים ופריסה גמישה של צוותים בהתאם לצורך, תוך מחויבות שלא לעצור את העשייה גם בשעת חירום.

"'אנחנו פועלים כל העת לאזן בין ניהול מצב חירום מתמשך לבין שמירה על שגרה רפואית," הוא אומר. "התקופה הזו מחזקת את ההבנה שהיכולת להמשיך לפעול, להתחדש ולתת מענה מקצועי ואנושי גם תחת לחץ, היא חלק בלתי נפרד מהחוסן של מערכת הבריאות בקהילה'.

(פלורינה גולדשטיין - דוברות 'כללית' חיפה וגליל מערבי)