אתמול התקיים במרכז הקונגרסים בחיפה טקס הזיכרון העירוני הרשמי לציון שנתיים לאירועי השבעה באוקטובר ומלחמת 'חרבות ברזל'.הטקס הופק ע'י עיריית חיפה ונערך בנוכחות ראש העיר יונה יהב והנהלת העיר, ובהשתתפות משפחות שכולות, תושבים, תלמידים, חברי תנועות נוער, עובדי עירייה ונציגי כוחות הביטחון.


ראש העיר חיפה יונה יהב, אמר בטקס:'הערב, בהרכנת ראש, אנחנו אומרים סליחה על כך שלא הצלחנו להגן על אזרחינו וחיילינו, שלא הצלחנו להציל אותם מטרור המחבלים. באותו היום נכשלנו, אך לא אבדנו. לנצח נזכור את הנרצחים, לעד נוקיר את הנופלים, נחבק את המשפחות השכולות ונמשיך להתפלל להחלמתם המהירה והשלמה של האלפים שנותרו פצועים בגוף ובנפש'.

במהלך הערב נישאו דברי זיכרון מרגשים של בני משפחות שכולות.

רקפת אלדור, אמו של רב-סמל עדי אלדור ז"ל, שנפל בעזה ב-11.2.24, הקריאה מכתב אישי שכתבה לבנה לאחר מותו: 'בבוקר יום ראשון הכנתי לך סנדוויץ' וברחתי למשרד . לא יכולתי להיות במטבח כששתית את הקפה. איזו אמא נותנת לבן שלה לחזור לתופת? הרגשתי כמו אברהם בעקידת יצחק, מגישה אותך לעקידה ומקווה שאלוהים ירחם עליך. לא עצרתי אותך והוא לא ריחם. נשארתי עם זכרונות ועם שאלות פתוחות על ארבעה חודשי לחימה שכבר לא תוכל לשתף אותי'.

בועז זלמנוביץ׳, בנו של אריה זלמנוביץ׳ ז'ל מקיבוץ ניר עוז, שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר, נרצח שם וגופתו עודנה מוחזקת בידי חמאס, הודה לתושבי חיפה על תמיכתם במאבק להשבת החטופים: "את האור המהבהב הציתו מאירי הנפש, אתם , האזרחים שרבים מכם לא הכרתם את אבא ואת החטופים האחרים, אבל הבנתם והרגשתם כי אי השבתם של החטופים היא לא רק כאב אישי, אלא שבר מוסרי המאיים על קיומה של החברה הישראלית, ויצאתם להיאבק'.

שרית אלקובי, אלמנתו של סא'ל (במיל') נתנאל אלקובי ז'ל, שנפל ברצועת עזה ב-12.2.24, סיפרה על בעלה ועל החיים בלעדיו: 'שילמנו מחיר כבד מנשוא, אבל אני ידעתי כל השנים עם מי אני חיה. ידעתי שברגע האמת אתה תקפוץ ותסתער גם במחיר מסירות הנפש שלך. בזכותך ובזכות גיבורים כמוך תהיה פה תקומה, ולעולם לא נאבד את התקווה להיות עם חופשי בארצנו. אם הייתי יכולה לבחור מחדש בידיעה שחיינו המשותפים יסתיימו ככה, עדיין הייתי בוחרת בך שוב ושוב ושוב. אני מודה על הזכות להיות אשתך. להיות האמא של הילדים שלך שגאים כל כך באבא הגיבור שלהם'.

הרב אליהו בלום, רב קהילת הרמב'ם בשכונת נווה שאנן, סיים בתפילה: 'לא ננוח ולא נשקוט עד נרפא את פצעי השסע והשנאה, עד שנדע כולנו כי אחים אנחנו. ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום ה'.

הטקס ננעל באווירה של אחדות, זיכרון ותקווה, כשהקהל עמד לדקת דומייה ולשירת 'התקווה'.

(גיל מלר)