www.rinunim.co.il
Deprecated: Function split() is deprecated in /home/rinunimc/public_html/PrintArticle.php on line 64
|
הן אמהות שעובדות כאחיות בבית חולים 'כרמל' בתקופה לא קלה. כתבה: רונית קיטאי. צילום: אלי דדון וירון חזן
מחניון תת-קרקעי ועד מחלקות המטו -אונקולוגיה תחת אש: רגינה דרליוק ועדווה וופא, אחיות בכירות בביה"ח כרמל, מתמודדות עם הבלתי אפשרי הענקת טיפולים מורכבים ומצילי חיים, כשבחוץ עפים טילים והלב נמצא עם הילדים בבית ובחזית.
| ||
מה שנדרש משתיהן הוא סיפורה של מערכת הבריאות בצפון: גמישות אין סופית, מסירות שחוצה מגזרים וגבולות, ובעיקר היכולת להישאר אנושיים כשמסביב הכול רועש. רגינה דרליוק: 'הבת שלי משרתת בקבע בקריית שמונה, ואני עם המטופלים בחיפה'.עבור רגינה דרליוק (47), תושבת נשר ואם לשלושה ילדים , תחילת המלחמה הביאה איתה 'קרע בלב'. בתה הבכורה, המשרתת בקבע בקריית שמונה, הוקפצה מיד לחזית, בעוד רגינה נדרשה להוביל את הצוות שלה למציאות של חוסר ודאות. 'המכון שלנו פועל בבבית חולים 'כרמל' וב'לין'. מאחר והמרכז הרפואי 'לין' נסגר מחוסר מיגון, היינו צריכים תוך שעות לבנות הכול מחדש. מטופלים אונקולוגיים הם לא אוכלוסייה שאפשר לומר לה 'נחכה שהמלחמה תיגמר' כי מדובר בטיפולים שעבורם זו היא הצלת חיים'. הקושי המרכזי שרגינה מתארת הוא המתח שבין הפרוצדורה הרפואית לביטחון האישי: 'בזמן אזעקה, אנחנו נדרשים לעיתים לנתק מטופלים בעיצומם של טיפולים מורכבים ורגישים, ללוות אותם למרחב מוגן, ואז לחזור ולחדש הכול בשיא הדיוק. זה דורש ריכוז עצום. הלב נמצא עם הילדים בבית ובצפון, אבל הראש חייב להיות 100% עם המטופל שמביט בך בחרדה'. וופא עדווה: 'הדיאליזה עברה לחניון אך האחריות נשארה איתי'. בזמן שרגינה מנהלת את המערך ב'כרמל', עדווה וופא (58), תושבת פורדיס ואם לשישה ילדים, מנהלת את מערך הדיאליזה הקהילתית של 'כרמל' מתוך מתחם תת-קרקעי ממוגן בביה'ח רמב"ם והיא גם סגניתו של האח הראשי עיזאת שלאעטה במחלקה הנפרולוגית ב'כרמל' .. עבור וופא עדווה שיש מאחוריה 35 שנות ניסיון בכרמל, זו כבר המלחמה השלישית, אך האתגר נותר עצום. 'העברנו את כל המטופלים והציוד לחניון התת-קרקעי. לעבוד בסביבה לא מוכרת, כשמכשירים מתקלקלים בתדירות גבוהה יותר בגלל העומס, זה קושי לוגיסטי אדיר. אבל המטופלים שלנו זקוקים לטיפול הזה כדי לחיות. אין לנו את הפריבילגיה לעצור'. גם אצל וופא, המתח הביתי נוכח בכל אזעקה. 'יש דאגה מתמדת למשפחה בפורדיס בזמן שאני בעבודה. זה יוצר מתח פנימי, אבל הידיעה שהילדים שלי יודעים להתנהל נכון נותנת לי את הכוח להתמקד במטופלים. בסוף, המטופלים והמשפחות שלהם הם כמו המשפחה השנייה שלי'. ערבות הדדית בצל הטילים: שתי האחיות מדגישות כי הכוח האמיתי שלהן מגיע מהצוות. רוב הצוותים מורכבים מאימהות צעירות שמתמרנות בין הבית למחלקה. 'אני רואה אותן מגיעות עם חיוך למרות העומס המטורף והאזעקות, וזה לא מובן מאליו' אומרת רגינה בגאווה. היא מבקשת להודות להנהלת האחיות ב'כרמל', לאהובה טל מנהלת האחיות, ולניצה חי מנהלת האחיות של השירות האמבולטורי, על הגיבוי והאמון המלא. הניסיון שצברנו מאפשר לנו לפעול מהר יותר, אבל אנחנו מתפללת לשקט. ומייחלות לימים שבהם נוכל לחזור לשגרה יציבה, לצמיחה ולבריאות גם של המטופלים וגם של הצוותים המסורים שלנו ב'כרמל' במציאות שבה העורף הפך לחזית, האחיות רגינה ווופא הן העוגן. הן מזכירות לכולם שגם בתוך החושך של המלחמה, המקצועיות והאנושיות של בי'ח 'כרמל' ממשיכות להאיר, אם זה במחלקות בראש ההר או עמוק בבטן האדמה בחניונים הממוגנים. (אלי דדון דובר בי'ח 'כרמל') |
וואפה עם צוות הדיאליזה במתחם תת הקרקע ברמב'ם. צילום: אלי דדון וירון חזן דוברות בי'ח 'כרמל'
|