www.rinunim.co.il
Deprecated: Function split() is deprecated in /home/rinunimc/public_html/PrintArticle.php on line 64
|
'ימים אחרים' מאת יצחק ברק. הוצאת 'בית עקד' . כתבה: רונית קיטאי. צילום: יהורם גלילי
מחבר הספר 'ימים אחרים' יצחק ברק - חקי, יליד טבריה (1949) שגדל בקיבוץ פרוד בצפון הוא איש עסקים תושב ירושלים. הוא מביא בספרו 16 סיפורים קצרים ומרתקים
|
|
זכות הדיבור ליצחק ('חקי') ברק: 'הכתיבה שלי נוצרת באופן אינטואיטיבי ומגיעה ללא כל תכנון ממסעותיי ברחבי העולם. יש לי היכולת להתחיל בכתיבה, שמיד מובילה את הקורא למתח ולהתרחשות. כמו מטפסי הרים, שלוקחים חבלי טיפוס ויתדות, תוקעים יתד במקום אחד על ההר או המצוק וממנו עוברים בחבלים ליתד הבאה, כך אני בכתיבה הספרותית. אני מבקש מהדמיון רעיונות ונותן לו לעבוד על סמך אותן יתדות, שהן למעשה סיפורים שהתרחשו באמת. עבורי המעבר בין יתד ליתד הוא הדמיון'.
16 הסיפורים הקצרים פרי עטו, נכתבו במהלך נסיעותיו העסקיות במשך 40 שנה. בכל סיפור הוא מצליח ליצור מציאות דמיונית, שבה מגיעה דמות המספר למקום אחר בעולם, כולל תיאורים מרהיבים של אורח החיים והמנהגים והפתעה המתגלה לקוראים במהלך העלילה. 'אני מבקש מהדמיון רעיונות ונותן לו לעבוד על סמך אותן יתדות, שהן למעשה סיפורים שהתרחשו באמת. עבורי המעבר בין יתד ליתד הוא הדמיון. אני חייב להיאחז ביתדות אלה, אחרת אתה נאחז באוויר ונשאר עם שתי רגליים תלויות באוויר. בספר 'ימים אחרים' מצליח חקי לטוות עלילות מרתקות בכל אחד מהסיפורים הקצרים, ולשלהב את דמיונו של הקורא בכל הנוגע לדמויות שהוא מתאר. סיפור חייהן כולל המסורת המשפחתית הייחודית לכל מקום והתפתחות מרתקת של הדמויות והמסע שהן עוברות המוליכה את הקורא – עד לסוף מפתיע ובלתי צפוי. הוא אף מצליח ליצור בסיפוריו מציאות דמיונית כל כך ייחודית ומלאה,– עד שבכל אחד מהסיפורים לא ניתן להבחין מהי המציאות, היתדות הספרותיים שבה ומה דמיון – חבלי הטיפוס שאותם הוא מותח מיתד ליתד. יצחק ברק, אב לשתי בנות וסב לנכדה אחת, נולד בטבריה ומודה כי המקום שהוא הכי אוהב בעולם הוא ירושלים, מקום מגוריו. לפחות שלוש פעמים בשבוע הוא מקפיד להסתובב בעיר העתיקה בירושלים, ואף נהנה מנוף מרהיב מהמרפסת של דירתו. הוא פחות אוהב רומנים, שבהם יש ארכיטקטורה ספרותית, ומעדיף את סגנון כתיבתו של גבריאל גרסיה מרקס, לדוגמה ספרו "סתיו של פטריארך". עבורו לכתוב סיפור קצר זהו תהליך שלם הכולל טיסות ברחבי העולם,ולדבריו 'כיום אני לא מוכן לטיסות ארוכות. , אנשים רבים הנוסעים לחו'ל רוצים להיות תיירים בנשמתם. אני מעדיף להיות פחות פרובינציאלי ולהיפגש עם אנשים בכל מקום. אני לא כותב את הסיפורים שלי בטיסות, אלא בונה אותם במוחי, משפט אחר משפט. כשאני מגיע למחשב אני כותב כל סיפור בחצי שעה בלבד'. הוא גדל בקיבוץ פרוד שבצפון הארץ להורים ניצולי שואה, ועד היום אינו סובל את מה שהוא מכנה: מחנה הכפייה הסוציאליסטי. חקי: "זה היה קיבוץ נידח, שבו כולם היו דוברי הונגרית וניצולי שואה, שהרגישו שהם 'נמחצים' על ידי הצברים החצופים. כך למשל, על הוריי נאסר לדבר איתי הונגרית. בקבוצה שלי בקיבוץ הייתי בין הצעירים ביותר וגדלנו בבתים משותפים, אבל היינו אוכלים, ישנים וגדלים בבית ילדים. לא סבלתי את זה. מכיוון שהייתי חריג מכל הבחינות הייתי יושב וקורא כל הזמן. בתקופת הלימודים בתיכון, שאצלנו נקראה לימוד ב'כיתות המשך', עבדנו בעבודות חקלאיות רבות וחרשתי עם הטרקטור מהבוקר עד הערב. לאחר סיום הלימודים לא הסכמתי להתקבל כחבר בקיבוצי טרם הגיוס, ולאחר השחרור מהצבא עברתי לירושלים. בשירותי הצבאי התגייסתי לגדוד 601 של חיל הנדסה קרבית, עברתי קורס מ'כים ב'גולני' וקורס מכ'ים בהנדסה קרבית ובהמשך גם קורס קצינים, שאותו סיימתי בתקופת מלחמת ההתשה, ומבין שמונה קצינים נותרנו שניים בלבד. האחרים נהרגו או נפצעו. כששירתי בתעלת סואץ למדתי לבגרות, ולאחר הצבא השלמתי את כל הבגרויות. את זו שהפכה להיות אשתי בהמשך הכרתי שנים לפני שהתגייסתי'. הוא התקבל למכינה הקדם אקדמית באוניברסיטה העברית, ובאותה תקופה עבד כשומר כספות בבנק ישראל. באוקטובר 1973, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הופסקו לימודיו לתואר אקדמי בכלכלה ופסיכולוגיה. הוא נלחם עם חבריו להנדסה קרבית ברמת הגולן, שהכינו לפיצוץ את הגשרים אריק ובנות יעקב. באותה מלחמה גם נהרג גיסו. חקי: 'המלחמה נמשכה באופן אינטנסיבי, ואחת המשימות שקיבלתי מהמג"ד יהודה כהן הייתה לחפש גוויות של החיילים שלנו. אז גיליתי שהדבר היחיד שלא נשרף בכלים הצבאיים היו הנעליים. כתבתי מכתב לרמטכ"ל והצעתי להכניס את הדסקיות לנעליים הצבאיות'. באוגוסט 1974 נולדה בתו הבכורה נועה, והוא רצה להשלים את לימודיו האקדמיים. באוניברסיטה אפשרו לו, ובהמשך הוא החל ללמוד משפטים. קרוב משפחה של חבר שנפטר מונה למנכ'ל משרד השיכון והוא חיפש עוזר כלכלי עבורו, והיפנו אותו לחקי, שבגיל 27 חייו השתנו לחלוטין. חקי: "שר השיכון באותה תקופה היה אברהם עופר. בשנת 1976 נוהל ענף הבנייה בישראל על ידי יהודים מדרום אמריקה. באותו הזמן הייתי חשוף להכול, כולל פגישות עם שמעון פרס ויצחק רבין. בשנת 1977, לאחר המהפך הפוליטי בבחירות לכנסת, התחלתי לעבוד כעוזרו של שר השיכון גדעון פת. מנכ"ל משרד השיכון עבר באותם ימים לתפקיד מנכ"ל בנק ישראל, וביקש שאעבור אתו לשם. דוד לוי, שהחליף את גדעון פת, מינה לעוזרו את אשר וינר, שביקש ממני להיות סגן החשב הכללי של משרד השיכון". באותה תקופה נהגה קבוצה של אנשים ידועים להתכנס מדי יום שישי בכניסה למשרד השיכון, וחקי התחבר אליהם. ביניהם היה המשורר והסופר חיים גורי, שהיה דמות יוצאת דופן, ואף ביקש מחקי להצטרף להפקת סרטים כמו: 'פני המרד' ו'המכה ה-81', שתיארו את ניצולי השואה ואת התמודדותם בארץ. "זאת מכיוון שהייתי בן לניצולי שואה. גורי לקח אותי לקיבוץ נען לפגישה עם ישראל גלילי, אבל ביקש שאשתוק במהלך אותו ריאיון", נזכר חקי, שזכה לכך שחיים גורי סבר שיש ביכולתו של חקי לכתוב שירה על פי השירים שראה במהלך שנות היכרותם. עם סיום עבודתו במשרד השיכון בשנת 1981 המליצו על חקי לשמש כעוזרו של סטף ורטהיימר בחברת 'ישקר' ואחרי שנתיים הוא ביקש שהוא ינהל מפעל. מאוחר יותר מונה למנהל ההקמה של אזור התעשה תפן. בשנת 1987 החל חקי לעבוד במשך חמש שנים כמנהל שיווק של מפעל שעוסק בגלוקוזה ופרוקטוזה. אשתו לשעבר, ד'ר לכימיה, פיתחה טכנולוגיה ייחודית לחיטוי מים תעשייתיים בעיקר עבור מפעלי נייר וחקי היה האחראי על מסחור הטכנולוגיה בכל העולם, דרך שלוש חברות בין לאומיות. הוא ביצע נסיעות אינסופיות במשך 40 שנה, שבמהלכן החל לכתוב סיפורים קצרים המופיעים בספרו "ימים אחרים" המעורר עניין רב בקרב קוראיו השונים. חקי: "הייתי טס פעמיים עד שלוש בחודש, כולל טיסות ארוכות לצ'ילה, לברזיל ועוד. " באחת הפעמים טסתי ליפן בתקופת המונסונים, ולפתע שמענו בום גדול בטיסה. אנשים, שלא חגרו חגורות בטיחות, עפו באוויר ושברו ידיים ורגליים. הקפטן הודיע שהמטוס במצוקה קשה ושמיד ננחת בים. בסוף נחתנו בהונג קונג בשלום. בטיסות אלו הייתי יושב וכותב. וכי מה יכול אדם לעשות בשעות הארוכות באוויר אם לא לכתוב סיפורים?" חקי מודה שבסיפוריו ישנם חלקים דמיוניים מתוך סיפורים אמיתיים שסופרו לו, "ואני חיברתי חבלים בין היתדות האלה. זה יכול להיות אדם, מקום או אירוע שתופסים אותי דרך הסיפור האמיתי. אז אני אומר לעצמי שזו יתד שאני יכול להתחבר אליה, כי ברגע שצריך מבט שני, כבר לא צריך יותר יתדות. לדמיון יש כוח להעביר אותי הלאה, והוא הפער בין יתד ליתד. בתלמוד כתוב שאלוהים כפה על בני ישראל את מעמד הר סיני, והזהיר : 'אם אתם ממאנים, פה תהה קבורתכם'. כפה והפך הן מילים הפוכות. אתה יכול לכפות אבל אז אין לך סיפור". הסיפור "איסטנבול" נכתב הודות לכתבה עיתונאית שחקי קרא בזמנו, שלפיה טורקיה רצתה ליצור מודרניזציה של הצבא. חבר לשעבר שלו רצה להיכנס לטורקיה עם החברה שהקים, אך בשל נסיבות הגורל זה לא יצא לפועל. חקי ניסה להמשיך מהלך עסקי זה, ואף נפגש עם קונסולית טורקית שסייעה לו בפגישות עסקיות. בהמשך קיים כמה כנסים בטורקיה, ולימים פגש ישראלית, שהכיר באחד הכנסים והסתבר שהייתה נשואה לטורקי, שהיה מקורב לראש ממשלת טורקיה לשעבר טנסו צילר, וכך החל נרקם הסיפור. בסיפור "טונה כחולת סנפיר" ימגוצ'י, שמה של דמות ראשית, היא במקור אדם אמיתי, שחקי הכיר לאחר שחיפש מומחה דגי טונה, ושניהם יצאו יחד עם ספינה ללכוד ברשתותיה דגים גדולים אלו. כך נולד סיפור זה, שרוב עלילתו דמיונית. חקי עוסק באמנות איסלמית שנים רבות "בגיל חמש לקחה אותי אימי היקרה לטיול בארמון הבהאים בחיפה. עמדתי נפעם מול שטיחי ענק פרסיים נפלאים. מה שלילד בגיל חמש נראה ענק בגודלו נראה בבגרותו בגיל 25 קטן ביותר. אולם, הצבעים והזריחה שנבעה משטיחים אלו לא נשכחו בי ונשתמרו לתמיד". בירושלים היה מגיע פעמים רבות לחנויות העתיקות בעיר העתיקה, "וכך נוצרו לי קשרים עם מוכרים צעירים שעבדו עם אביהם וגם עם בניהם ונכדיהם, כולל קשרים באיראן ובעומאן", הוא מגלה. בימים אלו הוא עובד על ספר נוסף, שיכלול סיפורים קצרים, ועל ספר שירים, שניהם בהוצאת 'בית-עקד ספרים'. הוא נתקל בתגובות רבות של אנשים המכירים אותו ונדהמים לקרוא את סיפוריו. "הם אומרים לי שהם לא יכולים להפסיק לקרוא את סיפוריי ושצורת כתיבתם היא ייחודית ומרתקת ביותר. אני מקפיד לדקדק את הדמיון והמתח במבנה הסיפור, מעין גלויה אישית שמתמרנת בין השאלה מהו פרי דמיוני הפורה לבין מה שבאמת התרחש במציאות", הוא אומר לסיום. |
הסופר יצחק ברק עם ספרו 'ימים אחרים' בהוצאת 'בית עקד' ספרים. צילום: יהורם גלילי
|
הספר 'ימים אחרים' מאת יצחק ברק. הוצאת 'בית עקד ספרים'
|