www.rinunim.co.il


Deprecated: Function split() is deprecated in /home/rinunimc/public_html/PrintArticle.php on line 64
'הכי אבא ואבא בעולם' מאת ג'ודי דגן. איורים: עוזי בנימין. הוצאת 'אופיר ביכורים'. כתבה: רונית קיטאי. צילום: עצמי
לתאומים נעם ודור יש שני אבות: אבא עדי ואבא גיורא. ג'ודי דגן חינכה במשך 36 שנים ילדים בבי'ס יסודי לשיוויון בין המינים ולקבלת האחר. זהו ספר הביכורים של ג'ודי דגן לבית כהן בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד, מנחה קבוצות במעגל החיים ומאמנת מוסמכת. ראיון אישי עם אישה מיוחדת ומחנכת יוצאת דופן
ג'ודי דגן וספרה הכי אבא ואבא בעולם. איורים עוזי בנימין. הוצאת אופיר ביכורים. צילום: עצמי
ג'ודי דגן, נולדה בבי'ח 'אימהות' בכרמל בחיפה וגדלה בקריית טבעון ושני האחים שלה הם ארכיאולוגים. לאחר נישואיה היתה חברת קיבוץ במשמר העמק ומזה 26 שנים מתגוררת במושב חניאל שבעמק חפר.


היא חינכה במשך 36 שנים ילדים בבי'ס יסודי לשיוויון בין המינים ולקבלת האחר. זהו ספר הביכורים של ג'ודי דגן לבית כהן בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד, מנחה קבוצות במעגל החיים ומאמנת מוסמכת. ראיון אישי עם אישה מיוחדת ומחנכת יוצאת דופן

את הספר כתבה ג'ודי דגן לבית כהן שאמה מרים כהן מתגוררת עד היום בקריית טבעון. אביה, מיקי כהן (ניקולס)
ז'ל עבד במפעל 'האמה'. ג'ודי נשואה לישראל דגן העוסק בהחזקת גינות והם הורים לשלושה ילדים.

את הספרה היא הקדישה לבעלה ישראל דגן ולשלושת ילדיה שהפכו אותם לסבתא וסבא לחמישה נכדים. הילדים הם גלי העובדת כגננת ביעד שבצפון הארץ. עוזי דגן ד'ר לאקולוגיה, ולרוני שעובדת כמורה לבלט ומטפלת בתנועה בגן תקשורתיבעיר רחובות.

ג'ודי דגן שמתנדבת במרכז סיוע לנפגעות ונפגעי מינית ברעננה, היא אשת חינוך והוראה שמרגישה שהיא סוגרת מעגל אישי אחרי שנים של חינוך ילדים לכבוד הדדי וכמי שתמיד לימדה את ילדי הכיתות שהיו הממלכה שלה כי 'האחר הוא אתה' . עכשיו היא השיקה ספר חביב ביותר המעביר לקהל הרחב מסרים של קבלת כל סוגי המשפחות .

ג'ודי דגן מספרת על השוני הדרמטי במעמד המורים בשנים האחרונות ('פעם היינו עושים ביקורי בית ואני מתכוונת למורים/מחנכים מהדור שלי. עבדנו מכל הלב, פחות הסתכלנו על השעון. מה שהיה חשוב לי מכל, זה לחנך את הילדים להיות בני אדם.

בספרה 'הכי אבא ואבא בעולם' היא מספרת על התאומים הגדלים בבית של שני אבות וממש כיף לבוא אליהם הביתה לביקור , מה שהופך אותם לילדים מאוד מקובלים. היא מתארת את ההווי של חיי היום יום וכיצד הם מארחים את החברים של ילדיהם.

רציתי לדעת מה השוני של מחנכת בשנת 2020 אל מול מחנכת בשנת 1980, או במילים אחרות , מה השתנה מאז?
'
'בראשית דרכי כמחנכת זה היה מתוך אידיאולוגיה ואהבה למקצוע. אחד מהתפקידים החשובים של מחנכת בעיניי הוא להעניק סיוע רגשי ולהיות קשובה לצרכים השונים של כלל הילדים והוריהם.

אני והמורים והמחנכים מהדור שלי, עבדנו מכל הלב, פחות הסתכלנו על השעון ואצלנו העבודה לא הסתיימה בביה'ס המשכנו אותה בבית, בערב. אליי יכלו ההורים/התלמידים להתקשר בכל שעה לאחר שעות הלימוד. ידעתי שאם מתקשרים, סימן שהם זקוקים לשוחח ולמצוא אוזן קשבת.

פעם נהגנו לעשות ביקורי בית אצל תלמידינו ואני מוצאת שהיה לכך ערך חשוב. בילנו ביחד עם הילדים בל'ג בעומר, יצאנו הרבה לטיולים ועוד. כל מערכת החינוך הייתה שונה, חופשית יותר, טובה יותר, לדעתי. אני חושבת שהמהפך המשמעותי החל ברגע ש'אופק חדש' נכנס לתמונה, הפכו את המורים/המנהלים לסוג של 'פקידים'. המון ניירת למלא, פתאום היינו צריכים להחתים שעון בתחילת יום ובסופו. המשכורת עלתה? ממש לא. עבדנו עוד 10 שעות בשבוע, ואל תשכחי גם את העבודה שלקחנו הביתה.

פתאום כל יציאה מביה'ס צריכה אישור הורים, הכל נעשה 'כבד' יותר. שרי חינוך לא הגיעו מתחום החינוך והם התחלפו ללא הרף. כל אחד מהם רצה להשאיר את חותמו והם עשו שינויים במערכת הלימודית ורק את המורים שבשטח מעולם לא שאלו לדעתם, כלומר לדעתנו.


באופן כללי, (בהכללה גסה) הרגשתי שהמוטיבציה של המורים ירדה פלאים וגם ההורים פחות מאמינים כיום במערכת. התוצאה הם מתערבים ומבקרים את הקורה בבית הספר ולמורים יש הרגשה שהם השמרטפים של הילדים, והיום, עם הקורונה, קשה כפליים. בינינו, אני מברכת את מזלי שכיום אני בפנסיה...'


כמי שחינכה תלמידים במשך שנים רבות, מה לדעת חסר כיום במערכת החינוך?


"מה שהיה חשוב לי מכל, זה לחנך את הילדים להיות בני אדם ולדעתי זה חשוב יותר מכל מקצוע אחר שילמדו בבית הספר. חשוב היה לי לתת לילדים חופש בחירה משלהם, בתוך מסגרת עם גבולות מאוד ברורים. תלמידים חייבים לכבד את המורים שלהם, ומורים חייבים לכבד את התלמידים.

כל אחד מהילדים הוא עולם בפני עצמו והמטרה שלי הייתה שהם יאהבו להגיע לכיתה וכי הוריהם יאמינו בי ויסמכו עלי. כי כשהמשולש הורים-תלמיד/ה-מחנך, זורם ביחד, הכול מצליח. הייתי תמיד מורה שונה קצת בדרך הלימוד שלי, בדרך ניהול הכיתה. אך האמנתי שזה נכון וטוב לילדים, וזה אכן הוכיח את עצמו.


מה לדעתך קורה לנו כחברה, שבשנים האחרונות אנו נחשפים לכל כך הרבה מקרי אלימות ואלימות מינית של בני נוער. לדוגמא המקרה בקפריסין או המקרה האחרון באילת; עד כמה כוחו של המורה יכול לעזור בחינוך מתמשך - בבית ספר כדי למנוע מקרים כאלה?


'מערכת החינוך טרם הפנימה שחינוך מיני חייב להתחיל כבר בכיתות המוקדמות של ביה'ס ואסור לחכות עם זה בתקופת התיכון כי אז זה כבר מאוחר מידי. נושאים חברתיים חשובים יותר מכל מקצוע לימודי, בעיני. לדבר על אלימות, על סובלנות, לכבד אחד את האחר, השונה ממך... כשמדברים על דברים אלה מגיל צעיר, אני מאמינה שהחברה תהיה טובה יותר'.

האם בימים אלה של לימודים באמצעות ה-ZOOM , מורה יכול להעביר ערכים חינוכיים משמעותיים לצד ערכים פדגוגיים קלאסיים?


'דרך הזום אפשר ללמוד, מקצועות ריאליים או ספרותיים ואני לא מקנאה במורים שצריכים לעבוד הרבה יותר קשה כדי להכין שיעור ב'זום'. שיעורי חינוך קשה להעביר בזום. אתה צריך להיות נוכח פיזית ובמילים אחרות לראות את העיניים אחד של השני ולהגיב זה לזה'.

ומה קורה היום ביחסים מורים-הורים. האם יש שינוי לטובה או הרעה ביחס אל המורים?

גרוע יותר. לדעתי ההורים כיום מתערבים יותר ומבקרים את ההתנהלות בביה'ס מאשר בעבר, מה שנותן הרגשה שאינה מכבדת את המחנך/מנהל.יחד עם זה, כשהיחסים הם של כבוד, הערכה הדדית, אמון ומעורבות טובה בין ההורים למחנכת, הכל נראה ומתנהל טוב ונכון.

הילדים הם המראה הטובה ביותר של ההורים ליחסם למורה. לשמחתי זכיתי בכל שנות עבודתי, להורים ששיתפו אתי פעולה, כיבדו והעריכו את הנעשה בכיתה. יחד איתם יצאתי להרבה משימות מיוחדות שבלעדיהם לא הייתי יכולה לקיימם'.

עד כמה לדעתך נושא המודעות לילדים בעלי נטייה מינית שונה מקבל הבנה, הכלה ויחס מצד המחנכים והמחנכות בבתי ספר. עד כמה יש רגישות לעניין הזה?

'אין לי מושג מה קורה בבתי הספר ברחבי הארץ. אני יודעת לומר, שבאזור שלי, בהחלט יש קבלה והכלה. יש לא מעט ילדים בעלי נטייה מינית שונה. אך בראש ובראשונה זה תלוי באישיותו של כל מחנך/ת. אני חושבת שמערכת החינוך, המחנכים/ המורים, צריכים לקבל הדרכה בכל הקשור לנושא המגדרי, לנטייה מינית... זה חסר!"

עד כמה לדעתך מערכת החינוך ברמה הארצית, ערוכה להעביר מסרים בנושא הכלת תלמידים עם נטיות מיניות שונות?


'בתרבות שלנו, גם כיום, מין זה נושא שיש בו טאבו, לא מדברים עליו. דרך אגב, גם הורים אינם יודעים איך לדבר על זה עם ילדיהם. כפי שכבר ציינתי נושא זה לוקה בחסר ולמורים אין מספיק ידע בתחום זה. גם אין תקציבים כדי להכניס סדנאות והרצאות לבתי הספר ולתלמידים.

מנהלים נותנים עדיפות אחרת לשימוש בתקציב וחבל. במרכז בו אני מתנדבת, מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ברעננה,יש מחלקת חינוך והסברה מעולים לבתי הספר. רק מחכים שבתי הספר יפנו ויבקשו לקיים סדנאות אלה'.


מה בנושא של ספרך היה כזה שדווקא הביא אותך לכתוב דווקא עליו?

'את הספר 'אבא ואבא הכי בעולם' כתבתי בעקבות שיחה עם חברה טובה, שהיא גננת. היא סיפרה לי על כך שבגן שלה יש שני ילדים להם יש שני אבות. את הספר כתבתי כבר לפני שמונה שנים, אז עוד לא היו כל כך הרבה זוגות חד-מיניים כמו היום. היו הרבה הורים גרושים, אך על הורים חד-מיניים, או חד-הורים שמענו פחות.

כאשר חברתי סיפרה לי עליהם, משהו בי 'נדלק' ובו ברגע ידעתי שאכתוב על כך ספר. את הטיוטה הראשונה, שלחתי לזוג ה'אבאים' כדי שיקראו ויחוו את דעתם ולמען האמת מעולם לא נפגשנו ואני לא מכירה אותם, הסיפור הוא פרי דימיוני בלבד.

ידעתי שאין הרבה ספרי ילדים המדברים על נושא זה, חשבתי שספר כזה, יהיה טוב לכולם. זוהי הזדמנות שיכירו משפחה אוהבת שיש בה אבא ואבא, שיבינו שהיא משפחה נורמלית כמו כל משפחה אחרת. השוני היחיד שאין אמא, יש אבא ואבא. יש עוד משפחות אחרות, עם אמא ואמא, או אמא חד הורית, או הורות משותפת. בכל משפחה יש את הקסם המיוחד לה'.

ערכה את הספר ניצה פלד. עיצוב ועימוד גרפי: אורנה זנדני. הספר מכיל 28 עמודים והוא מנוקד ונמכר בכריכה קשה ב-50 ש'ח. הוצאת 'אופיר ביכורים'.
'הכי אבא ואבא בעולם' מאת ג'ודי דגן. הוצאת 'אופיר ביכורים'


הדפסה            חזרה לידיעה