מספר דור אבידן האב המאושר: 'היינו אחרי פעולה בעזה ונכנסו לאיזה מבנה. פתאום החבר'ה התחילו לדבר איתי על ההריון של זוהר ומה אני חושב שייוולד לנו. בזמן שאנחנו מדברים, מהבניין הסמוך יוצא עשן כחול. הסתבר שזוהר דיברה עם מפקד הגדוד והוא הסתובב עם הרימון הזה עליו. כך גיליתי שיש בן בדרך. הסיטואציה הכי הזויה והכי מקורית שאפשר לתאר'.


מוסיף דור אבידן: 'אני אחרי ארבע סבבים ו-256 ימי מילואים. גם בעזה וגם בלבנון, בשירות המילואים שלי כקשר מג'ד ומפקד חפ'ק מג'ד בחטיבת כרמלי, גדוד 22 ורק בשבוע שעבר השתחררתי. את ההריון שעברה זוהר כמעט לא חוויתי. ברוך השם. ללידה הצלחתי להגיע והיא היתה מדהימה. חוויה טובה, צוות נדיר ואנשים טובים אחד, אחד. אנחנו מאושרים'.

אבידן מספר על הדיסוננס שבין החזית לעורף: 'היה קשה מאוד. גם אז, בעזה, לגלות שיש בן בדרך ולא להיות עם זוהר ברגע כל כך משמעותי, וגם כשהיא בהריון מתקדם. מתקשה, הורמונלית, עצובה ודואגת, בזמן שאני שם. הלב נקרע בינה לבין החברים שנמצאים בחזית. איבדנו לוחמים במבצע האחרון וקשה לא להרגיש את המחויבות לכולם. אבל אשתי מלכה, ועכשיו אנחנו פה, יחד'.

במבט מפוקח של לוחם עם לב של אבא, אבידן מבקש לאחל לבנו שזה עתה נולד עתיד טוב יותר:'נלחמנו ואנחנו עדיין נלחמים כדי שלו ולדורות הבאים יהיה שקט. אני מאחל לו שכל מה שעשינו שם, יאפשר לכולם עתיד שלא יראה כמו ההווה שלנו'.

(דגנית קניג)