אמיר פאעור הוא אוהב כלבים מושבע וגם מגדל כלבת פקינז מתוקה, עליה הוא חולק אחריות יחד עם אחותו. לפני כמה ימים, הוציא את הכלבה לטיול בוקר כהרגלו, כשלפתע קפצה עליו כלבה מסוג רועה בלגי (מלינואה), נשכה אותו בחזקה בזרוע, וברחה.

משחזרת אמו, סמאח פאעור : 'שתי דקות אחרי שאמיר יצא מהבית, שמעתי צעקות מהרחוב. "אני חשבתי שהוא צועק לעזרה כי כלבים תקפו את הכלבה שלנו והוא לא מצליח לחלץ אותה, אבל הוא בעצם צעק מרוב כאב. ירדתי למטה וראיתי את היד, שנראתה נורא. הוא הרים את היד כדי להגן על עצמו. הפצע היה עמוק ומדמם'.

לאחר התקיפה, שנעשתה על ידי כלבה שאינה מוכרת למשפחה, אמיר הופנה לטיפול עזרה ראשונה בקופת החולים באזור מגוריו ומשם הועבר לרמב'ם, שם אושפז במשך כמה ימים במחלקה לכירורגית ילדים. מוסיפה אמו סמאח פאעור: 'אמיר קיבל חיסונים שונים, טיפול אנטיביוטי ותפרים לסגירת הפצע. במזל הפציעה נחשבת לשטחית ולא נגרם נזק תיפקודי ליד שלו. לא מצב נעים לקבל כל כך הרבה זריקות ולשכב בבית חולים בגלל משהו כזה'.

בששת החודשים האחרונים טופלו ברמב'ם, כמה וכמה מקרי נשיכת כלב, ביניהם ארבעה פצועים במצב בינוני עד קשה בעקבות תקיפה של כלב מסוכן שאסור להחזקה על פי חוק: בת חמש מאזור נצרת שהותקפה על-ידי כלב טוסה אינו, בת ארבע מהגולן שהותקפה באפריל על-ידי רוטווילר, בן 72 מקריית מוצקין שהותקף במאי על-ידי פיטבול ובת שנתיים ממוצקין שהותקפה בימים האחרונים, אף היא בידי פיטבול, ומאושפזת כעת במרכז הרפואי.

בנסיבות שבהן פאעור נפצע, ילדים אחרים היו עלולים לפתח פחד מכלבים זרים, במיוחד גדולים, שהם אינם מכירים, אבל במקרה של חובב הכלבים הזה, ההיפך הוא הנכון. מפגש עם הכלבות הטיפוליות של רמב/ם, במחלקת האשפוז שבה התאושש, הפך את תהליך ההחלמה לכזה שנגע לא רק בפצע הפיזי של אמיר, אלא גם בזה הפנימי.


מספרת עידית לייבה, מאמנת כלבים ומי שאחראית על שירות הכלבים הטיפוליים ברמבם: 'אמרו לנו שיש ילד שננשך על ידי כלב בכירורגית ילדים. הבנו שיש לנו פה אתגר והחלטנו להתמודד איתו. כשהוא פגש את טינקה, כלבת לברדור שפועלת במסגרת השירות ברמב'ם, החיבור היה מיידי. לא היה צורך במילים. למרות נסיבות הפציעה, הוא התיישב לידה ומיד התחיל ללטף אותה. טינקה, שהרגישה אותו, הניחה את ראשה על הרצפה והתמסרה, צמצמה את עצמה ונגשה אליו במין זחילת בטן כזו. הוא התחיל לצחוק וכך נשבר הקרח ושאר המחסומים. זה היה רגע מרגש ומקסים'.

כלבים טיפוליים נכנסו לשימוש ברמב'ם, מאז תחילת המלחמה ובחודשים האחרונים נמצאים בשירות מחלקות שונות במרכז הרפואי. הכלבים מטפלים בגוף ובנפש, ומסייעים בהפחתת החרדה והרמת מצב הרוח. במקרה של ילדים, עצם הקרבה לכלב, נותנת להם תחושה של ביטחון וכוח. אלו מאפשרים להם לעבור תהליכים שגורמים להם לחשש , באופן חיובי יותר.

מציינת אמו: 'אמיר ממש אוהב כלבים, וגם האירוע הזה לא גרם לו לאהוב אותם פחות או לחשוש מהם. הוא אפילו ריחם על הכלבה שתקפה אותו. הימים שעברו עליו ברמב'ם היו לא פשוטים והמפגש עם הכלבות היה ממש במקום. הוא כל כך שמח לראות אותן ולשחק איתן. זה עשה הבדל משמעותי. אחר כך הוא שאל מה הן עושות בבית החולים, התעניין בפעילות שלהם. הוא עדיין חושש לצאת עם הכלבה מהבית, אבל לכלבים עצמם יש לו פינה חמה בלב'.

(דגנית קניג)