מחלקת ניתוחי החזה ברמב'ם היא סוג של שמורת טבע ייחודית. את זה אפשר היה לראות בכנס שהמחלקה אירגנה עבור מטופליה. לא ניסו לספר שם על ציוד חדשני או ניתוחים מתקדמים ולא הייתה שם מילה על רפואה, ובכל זאת- 100 בני אדם : יהודים, ערבים, דרוזים, מכל הגילאים כמעט, ישבו יחד מרותקים למאמץ לייצר קהילה של מנותחים ומטופלים.
שניים משלושת המרצים בכנס, הסופרת ואשת התוכן אוריאן צ'אפלין, ויוצר הקולנוע הדוקומנטרי יונתן ניר, בחרו באמירה של הסופר גרסיה מארקס 'החיים הם לא מה שחיית, אלא האופן שבו אתה מספר אותם', כדי לעודד את המאזינים שהתקבצו באולם ברמב"ם בשעת בין ערביים לאמץ בעצמם יצירת מרחב של מילים, תמונות, צלילים, צבעים וצורות.
את המפגש חתם מטופל יצירתי בשם ישראל גרזון שהפליא בנגינה על גיטרה חשמלית, בלי זכר לכך שלפני קצת יותר משנה היה קרוב יותר לנגן עם ג'ימי הנדריקס על איזה ענן מאשר לבימה ברמב"ם, לולא ניתוח מוצלח באותה מחלקה.
אמר ד'ר עמית כץ: 'לכנס הגיעו מטופלים רבים, בשלבי החלמה שונים. עצם המפגש של העיניים שלי עם העיניים שלהם, שלא במרפאה או במיטת האשפוז מילא את לבי שימחה'.
בתמונות: ד"ר עמית כץ, אוריין צ'פלין, יונתן ניר, ונגן הגיטרה החשמלית ישראל גרזון.צילום: הקריה הרפואית רמב"ם
(נתנאל אייזיק)