היא גדלה בשיכון בעכו ולדבריה 'הייתי הילדה שתמיד שלחו אותה לחזור לרוסיה למרות שהיא נולדה בישראל, הילדה שביקשו ממנה שוב ושוב להגדיר את העדה שלה והיא לעולם לא ידעה כיצד. כילדה הרגשתי אפליה בגלל שהוריי נולדו ברוסיה והם 'ראו' פערים מבחינת שפה, מבטא. רק כאשר הגעתי למסגרת אחרת, במרכז האקדמי ויצו חיפה שם למדתי אמנות וצילום עם הוראה, הכל השתנה לטובה.התואר הוא אמנם באמנות אך היתה הדרכה לכל מה שקשור לכל התחום של צילום קולנוע ולכן יכולתי להתפתח בתחום זהw.

בעת לימודיה היא הכירה את מי שהפך לחבר שלה, מג'ד שנולד בישראל והוא ממוצא פלשתיני. לדבריה 'הוא למד ביחד איתי באותה מחלקה ב'ויצו' ואנחנו יחד מזה שלוש וחצי שנים. כאמור הוא לא חיפאי אך כך גם מרבית התלמידים במכללת ויצו חיפה ,הגיעו מרחבי הארץ'.

הוריה לא התלהבו מהחבר שמוצאו שונה, למרות שהם עצמם חוו אפלייה על רקע המוצא שלהם, 'אך לאט לאט הוריי מתחילים להכיר את מג'ד ,ומבינים שאני נמצאת במקום טוב.לעומת זאת ההורים של מג'ד קיבלו אותי מיד בצורה יפה יותר ומאוד אוהבים אותי'.

בקשר לצד המקצועי היא תגיב: 'דרך הצילום התחלתי להתבונן בתא המשפחתי ובפערי התרבות בעולם ממנו הגעתי. מאפייניה של הסביבה בה גדלתי בעכו כעיר מעורבת, שפת האֵם, המנהגים, האוכל, הובילו אותי בתהליך היצירה במהלך השנים האחרונות במסע החיפוש העצמי.

הקונפליקט שנוצר בין הערכים שלי לבין ערכי המשפחה העצימו את העיסוק בחווית ההבדל בין תפיסות העולם. אַהֲבָתִי לבן עַם אחר מחיה את הפער ואך גם את הפחד, ועם זאת היא מטשטשת את יחסי הכוח שיוצרת הסביבה'. ממש כמו שם ספרה היא מקווה ש'יהיה טוב'.