שני אמני בלונים חזרו מתחרות בינלאומית במוסקבה וקטפו שם את המקום הראשון מבין 34 נבחרות מרחבי העולם. כתבה: רונית קיטאי

מדובר בדניס גרצביין בן 34 נשוי ואב לבן, ושותפו שהתעוור לפני פחות משנה, בשל מחלת עיניים תורשתית. זהו רן ניטקה (42) נשוי ואב לשתי בנות. השניים יוצרים בלונים מופלאים ובנוסף לכך רן מעניק הרצאות על סיפור חייו

פורסם ב: 27/03/2019 15:58

אמני הבלונים דניס ורן. צילום: אלבום פרטי
דניס גרצביין בן 34 עלה מברית המועצות לשעבר בגיל 4 והגיע לחיפה. הוא גדל ברח' יד לבנים בשכונת נוה שאנן וכיום גר בשכונת רוממה בחיפה. דניס נשוי לאליזבט בת 35 שעובדת כסוכנת מכירות של חברת השליחויות DHL והם הורים לבן 5, רועי גרצביין.

מספר י דניס גרצביין: 'אני בלונאי ולמדתי את התחום בעצמי ובשנים האחרונות התחלתי להשתתף בכנסים ברחבי העולם ולהתמקצע יותר בתחום. לי וליתר הבלונאים בארץ יש קבוצת ווטסאפ וכך הגעתי למי שהפך לשותף שלי לפני שנתיים. רן ניטקה בן 42, נשוי למור שעובדת בחברה ציבורית והם הורים לשתי בנות.

רן היה אז לקוי ראייה ולפני פחות משנה איבד לחלוטין את ראייתו כתוצאה ממחלת ניוון רשתית העיין שהיא מחלה משפחתית אצלו וכך קרה גם לאמו ולאחותו. רן הוא אמן עיוור שממשיך ליצור יצירות מטורפות ויש יש לו הרצאה על סיפור חיו שהיא מרגשת ומהווה מקור השראה לרבים.


אני ורן היינו השנה בתחרות בלונים בינלאומית במוסקבהבספטמבר האחרון ורן כאמור היה כבר עיוור .חזרנו עם מקום ראשון מהתחרות בה השתתפו 34 נבחרות שונות. זה בהחלט מרגש לחזור עם הכרה ביכולתנו בזכות המקום הראשון למרות שלא חזרנו משם עשירים, הוא צוחק. הסיבה: 'הפרס היה כספי וזה רק כיסה לנו את ההוצאות של הנסיעה ועוד'.


איך הכרת את רן?


'את רן הכרתי לפני כשנתיים וחצי במסגרת קבוצת הבלונאים שאנחנו חברים בה .מהרגע הראשון שאני זוכר שראיתי את רן הבנתי שהוא לא רואה טוב אבל לא הבנתי את המשמעות של המחלה שלו .


האמת שאני אף פעם לא נוהג לקחת דברים בצורה קשה ,אז התייחסתי לקושי שלו בראייה בצורה ממש פשוטה.

גם ממה שחברים בקבוצה שךמן סיפרו לי וגם ממה שהספקתי לראות באותה התקופה הבנתי שרן אדם מדהים ואמן בלונים מטורף והוא אחד שלא נתן לאיש להבחין במחלה שהולכת וגוזלת ממנו את הדבר שאף אחד מאיתנו אינו יכול אפילו לרגע לתאר את עצמו בלעדיו וזה כמובן העיניים שלנו !!!


לאחר מספר חודשים בודדים של היכרות ,אני ורן התחלנו לשתף פעולה והתחלנו לבצע ביחד פרוייקטים מיוחדים במינם. יצרנו עבודות בלונים ברמה בינלאומית. עם הזמן התחלתי להבין את הקושי שרן מתמודד אתו וכל פעם מחדש הופתעתי מהעוצמה וכוח הרצון שלו. רן לא וויתר והמשיך לעשות במקצוע שהוא ידע שיוביל לגרוע מכל והוא העיוורון .אני אישי לא האמנתי שזה יכול לקרות כי אני טיפוס אופטימי באופיי.הגרוע מכל קרה.ואז הגיע אותו יום ששינה לא רק לרן את החיים אלא גם לי. זה היום שרן הבין שלא יראה עוד לעולם.

בימים הראשונים לא רציתי להאמין שזה קרה.הייתי מתקשר לרן כל חצי שעה ואומר לו אחי תנוח. לך לישון .בטח זה יעזור ,העיין צריכה מנוחה כי העמסת עליה יתר מדי. לצערי זה לא עזר ואז הבנתי שפה אני חייב להיכנס לתמונה ולהיות חזק ואופטימי כפי שהייתי נוהג להיות תמיד .


לפני שרן היתעוור הוזמנו לתחרות בלונים הגדולה בעולם שנערכת כל שנה במוסקבה ,אנחנו היינו בשמיים וזה היה חלום שלנו להגיע למעמד שכזה. כל שנה היינו צופים ביצירות המטריפות שנעשות שם וחולמים להשתתף ולשמחתנו הזמינו גם אותנו. ברגע שרן התעוור לא היה לי שום ספק שלמרות הכל אנחנו נגיע למוסקבה ונגשים את החלום שלנו להגיע לליגה של הגדולים באמת. לא באמת הבנתי את הקושי שאני הולך להתמודד אתו במדינה זרה עם אדם בעל מגבלה לא פשוטה.


לרן היו הרבה ספקות בנוגע לנסיעה למוסקבה אך אני הבהרתי לכולם במילים מאד פשוטות : חברים אנחנו נוסעים למוסקבה אין פה אפילו מה לדבר.

מרגע העיוורון ועד העליה למטוס עברו מספר חודשים לא פשוטים על שנינו. זו היתה תקופה בה היינו צריכים להתרגל למקל .אני אומר זאת ברבים מהסיבה שהבנתי שגם אני חלק בלתי נפרד מהמקל הזה. הבנתי שהמשימה לא תהיה כל כך פשוטה כפי שחשבתי קודם לכן. למרות זאת הגיע הרגע ושנינו עלינו על המטוס בסערת רגשות ונרגשים. מרגע הנחיתה במוסקבה הבנתי שאני הולך להיות לעבור מסע לא פשוט שיכלול להיות אמא, אבא,וגם כלב נחייה.


ההליכה ברחובות ,הנסיעה ב'מטרו' ואכילה במסעדות שכללה גם הליכה לשירותים, לא היה פשוט כלל.
אני זוכר לפחות שני מקרים בהם פישלתי. שכחתי להזהיר את רן כי יש עמוד או מדרגות. אתם יכולים לנחש לבד מה קרה באותו רגע. אותי זה הצחיק אבל בדיעבד זה כלל לא היה נעים לרן ואף מביך.


ההליכות עם המקל הקשו על רן מאד .בשבוע ימים עברנו 80 ק'מ והגענו למצב שהגלגל של המקל פשוט הפסיק לפעול. מסכן רן כי המפרק ביד שלו כבר כאב מכל הרעידות של המקל.

דבר נוסף שהכי הפריע לנו היתה העובדה שאנשים כל הזמן התלחששו ברחוב ואמרו זה לזה הינה עיוור וזה בגלל המקל שהיה ביד ולכן הרבה פעמיים רן לא פתח את המקל ופשוט היה מניח את ידו עליי וכך היינו מסתובבים.

בתחרות בה יצרתם בעזרת בלונים, ידעו על עיוורונו של רן?


'איש מבני כל המשתתפים לא ידע על המגבלה של רן מלבד חברי הקבוצה שלנו.במתחם התחרות רו היה מסתובב עם יד על הכתף שלי ולכן האנשים לא קישרו ,הם חשבו שאולי הוא פשוט לא רואה ממש טוב ,אבל לא עלה לאיש לראש שהוא עיוור.


לאחר שזכינו בתחרות במקום ראשון סיפרנו על מה שקרה לרן והאנשים היו בהלם. לא האמינו שדבר כזה אפשרי בכלל. אחר כך היו שיחות רבות של רן ובהם הרצון שלו לקבל כלב נחייה. אני לא הבנתי מה זה משנה כלב או מקל הרי הוא עיוור אז מה ההבדל בכלל .אמרתי לו בצחוק, אני אקנה לך חתול, אך רן התעקש והסביר לי שרק ברגע שיהיה לו כלב אני אבין על מה הוא מדבר ולמה הוא כל כך מתאמץ להשיג זאת. !


אני זוכר את רן מנהל שיחות ללא סוף למספר ספקים בארץ אך ללא תוצאה ממשית. האכזבה שלו הייתה כל כך קשה עד שכל שיחה שלנו הייתה מתחילה ומסתיימת בנושא הכלב. זה גרם לי לבדוק לבדוק אם אפשר לקבל כלב מחו'ל, עד כי הבנתי שלרן זה ממש חשוב והוא חושש שיום אחד ימצא את עצמו באמצע הכביש עם סכנה ממשית לחייו .היום הגדול הגיע ורן התקשר אליי בהתרגשות וסיפר לי שהוא יקבל כלב.


לאחר חודש של שהייה בקורס ,רן חזר הביתה עם הכלב ,שוברט המתוק.יומיים לאחר החזרה הביתה הייתה לנו עבודה בחיפה בפרוייקט בלונים ,רן עלה על הרכבת והגיע עם שוברט אליי לחיפה ,אני הגעתי לתחנת רכבת ואספתי אותם ,וישר נסענו למקום האירוע להתחיל בהכנות , לאחר כרבע שעה הגענו למקום רן יצא מהרכב עם שוברט והתחיל ללכת לעבר המקום.ברגע שראיתי את הניידות של רן עם הכלב רק אז הבנתי כי זה שמיים וארץ בין להיות עם כלב או בלעדיו לגבי עיוור'.




***



הסיפור של רן ניטקה: 'לא רואה ממטר' הוא שם הרצאה שהוא מעביר ברחבי הארץ. 'את רוצה לשמוע
קצת עליי? ובכן בעת ביקור בבית הוריי הסתכלתי על אמי ואז הבנתי כי שנינו ו חולקים את אותה מחלה, וזה גרם לי להבין בפעם הראשונה כי גם עלי נגזר לאבד את מאור עיניי.

למרות הקושי, אמא שלי מצליחה להעביר לי מסר: 'רן, אל תיתן לפחד לנצח גם אותך, אל תיתן לחיים לעבור גם לידך'. בדרכי החוצה מבית הוריי, אני פותח את הדלת מרים את הראש וצועק.אני מבין שהמחלה תעצום את עיניי, אך היא לא תעצור לי את החלומות'.

אני רן, נשוי ואב לשתי בנות. למסע של חיי הצטרפה מחלת ניוון ברשתית העין אשר גרמה לי ללקות ראייה כבר בגיל צעיר. הידיעה כי סופה של המחלה עיוורון מוחלט, הובילה אותי לגדול לצד הרבה פחדים שהסתרתי במהלך השנים, הרבה אכזבות, כישלונות ,כאב ובכי.

המשכתי את חיי בקצב שלי עד שביום בהיר אחד התעוררתי בבוקר ולא ראיתי דבר. באותו הרגע הבנתי שאני נפרד מאור חיי, נפרד מהצבעים, הנופים ויופי העולם, נפרד מהחיוך של בנותיי.ידעתי שזה לא יהיה קל, שלקום ולהמשיך יהיה קשה ואף מאתגר. מאז אני פוסע בנופים חדשים ואף לומד ליהנות מהם, ליהנות מריחות, טעמים וצלילים.

והנה מגיע היום, הרגע בו אני עומד על במה גדולה ומבין שהבלתי ייאומן נעשה עבורי.
הצטרפו אלי בהרצאה מרתקת בה אשתף אתכם במסע הארוך והמיוחד של חיי ואיך הצלחתי להפוך את דמעות העצב לדמעות של שמחה שלא מתייבשות על פניי'.


לפרטים והזמנות להרצאות מפי רן ניטקה על חייו כעיוור היוצר בלונים, פנו לאורית 050-7990250

orit12shaked@gmail.com

ליצירת קשר עם דניס גרצביין אמן הבלונים טל. 050-2478774
בלונים מיוחדים מיצירותיהם של רן ודניס. צילום: אלבום פרטי

 
שלח לחבר להדפסה

כתבות נוספות במדור רינונים :
*   בסינמטק תל אביב נערכה פרמיירה לעונה...
*   שלוש נשים יפות שהן יזמיות נפגשו הבוקר...
*   הסדרה 'מגן דוד דרום' צולמה בים המלח...

אינדקס אתרים  
SSD בניית אתרים

הוסף למועדפים